דפנה מירו יוצרת בינתחומית המשלבת בין מחול לקולנוע תציג שלושה מסרטיה הקצרים העוסקים בגוף, בנשיות ובזרות מנקודת מבט חברתית במפגש נצפה בשלושת הסרטים ונדון בשילוב שבין מחול לקולנוע ובדיאלוג הנוצר בפריים בין גוף, תנועה ומרחב. דיאלוג זה יוצר נקודות מבט חדשות על נושאים טעונים המוצגים בקולנוע בדרך כלל דרך המבט הגברי.

צמר גפן מתוק (Cotton Candy) – 2010 (4 דק')

מכבסה שכונתית.

אישה יושבת, אוכלת צמר גפן מתוק ומתבוננת בכביסה המתערבלת. ידיה נעשות דביקות, היא מתלכלכת. זיכרון מפגש אלים עם גבר זר צץ ועולה. המכבסה, חלל פנימי וחיצוני כאחד מתמלא בצמר גפן מתוק. המתוק נעשה מתוק מדי, דביק, מלכלך ומכתים. והיא ... מתערבלת.

יצירה א-ז'אנרית שנעה בין וידאו ארט, וידאו דאנס וקולנוע עלילתי.

מכובסת (Washed)  – 2012 (13 דק')

מכבסה תעשייתית.

עובדת מכבסה חובטת שוב ושוב את בטנה המתעגלת בניסיון נואש להפטר מפרי מפגש אלים.

גילוי תוצאות המעשה מציף בה זיכרונות שהדחיקה. 

סרט המשלב בין מחול לקולנוע עלילתי.

נודדת (Migration) – 2015 (13 דק')

משרדי רשות ההגירה.

הסרט עוסק בחוויה, המוטמעת בגוף, שעוברת מהגרת במסדרונות המרחב הבירוקרטי ובחדריו בתהליך ההמתנה לאשרת כניסה. המצלמה צוללת לעולם הניירת וחוקרת בעזרת תנועה ונקודות מבט מרובות, יחסים בינאישיים מנוכרים שמעוצבים על ידי המכונה הבירוקרטית. החלל מפורק ומורכב מחדש בניסיון לחבר את הבלתי ניתן לחיבור: את הפער בין אלה המחפשים עזרה לאלה המנסים לתת אותה.

סרט ניסיוני היברידי המשלב ריקוד וכוריאוגרפיה של חלל, במסגרת קולנוע נרטיבי.